אליוס פז

באריקו, מצאתי לנו שביל שחוצה את הסבך

באריקו, מצאתי לנו שביל שחוצה את הסבך

בארי קנר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram

 

  1. הזיכרון הראשון שלי מאליוס הוא מהשבוע שבו הגיע לצוות – זה היה שבוע שמירות בבסיס נח"ל טוב. כל הצוות ישן באוהל אחד וחלק גדול מהסעפ"ש העברנו בניסיון לסדר את המיטות של כולם כך שלכולם יהיה מקום. המיטות סודרו בצפיפות כאשר מיטה נוגעת במיטה וביניהן אליוס הלך תוך כדי שהוא מצחצח שיניים במשך דקות ארוכות, יוצא ונכנס לאוהל, מביא עוד מיטות, לא מפסיק לצחצח שיניים, לא מפסיק לדבר תוך כדי ולעשות שיחות היכרות עם מי שנתקל בדרכו. חשבתי לעצמי, איזה בן אדם משונה – בסדר העדיפויות שלי, הייתי הולך לצחצח שיניים, מסדר את המיטות, ואם היה נשאר לי זמן וכוח, אולי הייתי גם מדבר עם מישהו. אליוס עשה את הכל ביחד, בקלילות ובחיוך.
  2. זיכרון נוסף, הוא מאחד משבועות הניווט במסלול. זה היה שבוע ניווט בכרמל, ואליוס ואני ניווטנו יחד. כאמצעי עזר ללמידת השטח, הביאו לנו תצלומי אוויר שנקראו "סטריפים". בכדי ללמוד בעזרתם היה צריך לשים מספר תצלומים אחד ליד השני, להבין את הכיוונים, ולהבין היכן הם חופפים. לבסוף היה צריך להסתכל עליהם בעזרת התקן מגושם של מעין זכוכית מגדלת. כשראיתי את השולחן עם כל התצלומים מבולגנים, מיד איבדתי סבלנות, ואמרתי לאליוס שאני אשאר עם למידת הציר מהמפה וכתיבת סיפור דרך. אליוס לא נרתע ובמשך כמה שעות ישב על התצלומים ולמד אותם. מדי פעם הרמתי את הראש מהמפה ומהמחברת של הסיפור דרך, והתפלאתי איך יש לו סבלנות. ממש לפני היציאה לניווט אליוס אמר לי –  "באריקו, מצאתי לנו שביל שחוצה את הסבך". הייתי די אדיש לידיעה, וכך עלינו לאוטובוס לכיוון קיבוץ בית אורן, שנקודת ההתחלה הייתה בקרבתו (הנסיעות האלו באוטובוס בדרך לניווט לרוב נוצלו לשינה או ללמידה נוספת של הציר. במקרה של אליוס, מדי פעם הן נוצלו גם לשיחות נפש על החיים שמחוץ למדים ולחלון האוטובוס, על הבית, המשפחה, החברים וגם על אהבות ראשונות. זמני הנסיעות האלו היו זמן איכות עם אליוס). יצאנו לניווט, ולאחר הליכה של מספר קילומטרים, היינו צריכים להתחיל לעלות לכיוון הכפר עוספיא. אליוס מצא את השביל שראה לפני-כן בתצלומים והתחלנו לטפס עליו. לאחר מספר דקות של הליכה, התחלנו לשמוע צעקות וקללות מעומק הסבך משני צדי השביל. היו אלו זוגות אחרים מהצוות שאיבדו את הדרך בתוך הסבך. אנחנו המשכנו מרוצים על השביל, ואני חשבתי לעצמי – איזה מזל שאני מנווט עם אליוס. בהמשך של אותו ניווט, הנ.צ האחרונה שהיינו צריכים להביא הייתה על כיפה קטנה מוקפת סבך. כבר היה לפנות בוקר, התחלנו לפלס דרך בסבך, ודי מהר מצאנו את עצמנו שוכבים על גבי השיחים ועושים תנועות של שחייה בניסיון להתקדם. שנינו הסתכלנו אחד על השני וחשבנו איך הצבא מביא אותך לסיטואציות הזויות.
  3. התמונה עם המפוחית בצאלים והתמונה של השינה ב"זאב" הזכירו לי סיפור אחר שמשלב את שתיהן. באחת הפעילויות בלוחמים היינו כוח חילוץ שהמתין ב"זאבים" לטובת יחידה אחרת. המטרה הייתה – לחכות כל הלילה, והאמצעים היו – "צ'וקולוקים", והמפוחית והגיטרה של אליוס. באותו לילה ב"זאב", אליוס ניגן ושר הרבה שירים. בעיקר, זכור לי שהוא שר את "פנים אל מול פנים" של פוליקר. הוא ניגן ושר בכזאת כנות, שתמיד השיר הזה מזכיר לי אותו ואת הכנות שבה נהג כלפי אחרים וכלפי עצמו.

 

 

מאמרים נוספים

זכיתי להכיר אותך

אליוס היקר לא יודע באילו מילים להתחיל ובמה לסיים, רוצה להגיד לך שזכיתי להכיר אותך,