התנדבות

עצם המחשבה המוזרה לעשות הצגה ברחבת הכותל המערבי ( כמובן שקיימנו את זה בחלק האחורי ולא ברחבה עצמה) בליל תשעה באב שכידוע אין לילה מורכב מזה בהקשר לכותל, עצם המחשבה לעשות מעשה כזה, מעיד בעיני על עוצמה בלתי נלאית של רצון לספר סיפור…

במהלך השבת היתה לי תחושה שאני מסתובב עם סלבריטאי. כולם הכירו אותו, פנו אליו, חיכו לתשומת ליבו והוא היה כבר מיומן בזה והצליח להגיע לכולם. מי שלא באותו רגע, חזר אליו אח"כ.

בדרך הלכנו לאיבוד ואליוס טען ש"הזיזו את הרחובות" לא שהוא התבלבל או משהו חלילה. ככה הסתובבנו איזה שעה בסמטאות בליווי סיפורים ובדיחות מהילדות וההתבגרות שלו שגרמו לי להתאהב בירושלים יותר. אני לא יודעת למה הרגע הזה זכור לי כל כך אבל זו דוגמא טובה לזה שלא היה רגע דל בחברתו ואיך עם כל הצחוקים ואין

אליוס המציא שירים רבים בנוער יחד שעד היום הם מושרים ומתנגנים בטיולים ובכלל .. אני זוכרת את קולו ששר אותם ואת החיוך שהיה מבליח תוך כדי זה.  "תשע ורבע ", "חם חם חם מאד מאד" ו"תירס בשן "…ועוד.. אליוס יישאר יקר לליבי הוא נכנס עמוק בפנים עם הפשטות, ענווה ועומק המשולבים יחד בהרמוניה עם צחוק ועיניים

שאלתי אותך "למה קוראים לך אליאס?" זה הרגיש לי שם ישן אמרת לי, "לא קוראים לי אליאס, קוראים לי אליוס". שאלתי אותך "כינוי?" עניתי לי "לא, זה השם לי". הפתעתי מה זה השם המוזר הזה.. "מה זה אליוס?" וענית לי עם חיוך: "אליוס זה על שם שני הסבים שלי אליעזר יוסף- אליוס". "איזה שם! הכי