הוא מאד לא רצה להיות חולה ולא הסכים לקבל על עצמו תווית החולה ולא היה מוכן לאבד ולו לרגע את האמונה ואולי התקווה שעוד מעט יחזרו החיים למסלולם. מן הסתם, נדרשו לו כוחות עצומות על-מנת להמשיך להחזיק בעמדה זו ולא לתת לייאוש לא כל שכן הכאבים והבחילות האינסופיות להכניע אותו.
כל מי שליווה את אליוס בתקופת המחלה יודע שבצורה שבה אליוס התמודד עם המחלה עם הכאבים עם המוות הוא נתן לכולנו שיעור איך צריך לחיות, איך צריך לנהוג בסובבים אותנו, איך צריך להתייחס לאנשים שנמצאים שעוזרים. איזה הכרת טובה ועדינות היו לו כלפי כל בן אדם שהיה. אני זוכר איזשהו אח שהיינו צריכים לעבור ממחלקה …
מכתב מפרופסור לוטם הרופאה של אליוס
אליוס מעולם לא טרח להזכיר שהוא חולה, כדרכו, הוא ממשיך ישר קדימה נופל וקם, המחלה היא לא חלק מהיום יום, עד שהיא כן. וכשאי אפשר היה להתעלם ממנה אליוס ידע לדברר מעולה את ההתמודדות איתה. בכנות, באומץ, באופטימיות, ביושר, באהבה, בלהסתכל לסרטן בלבן של העין ולהיאבק בכל דרך אפשרית. אני שמח על כל דקת אליוס …
